עריכת צוואה לחולה במחלת נפש

עריכת צוואה לחולה במחלת נפש

בע"מ 5921/22 פלוני נ' פלוני, בפני כבוד השופטת י' וילנר

עובדות פסה"ד בקיצור:

כבר בגיל 18 אובחנה המנוחה כסובלת מהפרעה נפשית חמורה, אשר בגינה אושפזה פעמים רבות במהלך חייה במוסדות פסיכיאטריים, חלק מהאשפוזים אף היו בכפייה. המנוחה הייתה אם לבן יחיד אשר את רוב שנות ילדותו (למעט 6 שנים), בילה בשל מצבה הנפשי של אימו המנוחה, במשמורת אצל סבתו מצד אביו.

בשנת 2005' ערכה המנוחה צוואה בה ציוותה את כל רכושה לאחיה, ולבנה לא הורישה דבר.

יצוין כי במהלך חיי המנוחה, שלט האח באופן בלעדי בנכסיה והתנהל כמעין אפוטרופוס שלה, תוך שהמנוחה הייתה תלויה בו כמעט לחלוטין ובלעדיו הרגישה "אבודה".

המנוחה ערכה את הצוואה בשנת 2005', חודשיים לאחר ששוחררה מאשפוז בכפייה שנמשך מעל לשנה.

בשנת 2016' נפטרה המנוחה, אחיה ביקש לקיים את צוואתה ובנה הגיש התנגדות לצוואה.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התנגדות הבן וביטל את הצוואה בשתי עילות:

• המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה בעת עריכתה.
• השפעה בלתי הוגנת אשר הופעלה על המנוחה על ידי אחיה (הזוכה בצוואה).

על קביעת בית משפט קמא, הגיש אחיה של המנוחה ערעור לבית המשפט המחוזי, אך הערעור נדחה. לאור האמור פנה האח לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש המחוזי.

בית משפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור וקבע כי התרשם שקביעת הערכאות הקודמות ביחס לטענה כי הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת, אכן מבוססת על ממצאי עובדה מובהקים ועל עדויות אשר הצביעו על כך כי המנוחה הייתה תלויה באחיה תלות "מקיפה ויסודית" ודי בכך כדי לבטל את הצוואה.

יחד עם זאת, מתח בית המשפט העליון ביקורת על הטענה כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה, טענה אשר התבססה על עדותו של מומחה, אשר קבע כי מחלתה הנפשית של המנוחה הביאה אותה ל"התנהגות חסרת שיפוט ובזבוז כספים", אך ציין כי מצבה הנפשי של המנוחה לא גרם בהכרח "לליקוי קוגניטיבי קבוע ואחיד".

במסקנת דבריו העריך המומחה כי במועד עריכת הצוואה לא הייתה המנוחה כשירה קוגניטיבית ונפשית לבצע פעולות משפטיות.

בית המשפט העליון התרשם כי מסקנת המומחה לא הייתה מבוססת על מצבה הקונקרטי בעת עשיית הצוואה, כי אם על עצם העובדה שהמנוחה סבלה, באופן כללי, ממחלת הנפש. זאת גם בהתחשב בחלוף הזמן (9 שנים) טרם אשפוזה הבא של המנוחה, לאחר עריכת הצוואה.

על אף האמור, מאחר והוכחה בערכאות קודמות השפעה בלתי הוגנת מצד אחיה של המנוחה, דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור ובכך ההתנגדות לקיום הצוואה התקבלה.

מה למדנו?

אין במחלת נפש כשלעצמה כדי להצביע על חוסר כשירות לערוך צוואה, אף במקרים בהם מחלת הנפש משמעותית ובדרגת חומרה קשה. בכך מחדד בית המשפט פעם נוספת את הצורך בבדיקת כשרותו הקוגניטיבית של המצווה ביחס קונקרטי לשעת עריכת הצוואה.

ערן הוד, עורך דין.

האמור מובא כמידע כללי בלבד, אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ואין להסתמך על המידע בכל צורה שהיא.